בנם היחיד של אופירה ומנחם גפר, נולד ביום כ"א בטבת תשכ"ד (6.1.1964) בקיבוץ גונן. בהיות אמיר בן שנה אחת נפרדו הוריו, וכאשר היה בן 3 וחצי שנים עבר עם אביו, בן משמר-השרון, לקיבוצו שבעמק חפר. כאשר היה בן 6 שנים חזר אמיר לגונן והחל בלימודיו בבית-הספר היסודי בכפר בלום. אמיר היה ילד יפה- תואר, נבון ורגיש, וגילה כשרונות בשירה וציור. בן 13 שנים היה אמיר כשעבר ללמוד בבית-ספר "נוה-צאלים" שברמות השבים. שם התפתח לנער בעל ידי זהב ונשמה רגישה ואוהבת. בן 16 שנים חזר אמיר לגונן, והחל לעבוד בתחזוקה בחשמלייה ובמפעל "מגון". אמיר אהב מאוד את קיבוץ גונן, וחברי הקיבוץ אהבו אותו מאוד והתפעלו מכושר עבודתו ומידי הזהב שלו.

אמיר אהב מאוד לטייל בחיק הטבע. בגונן פגש אמיר את חברתו סיגל, ואיתה חילק את חייו עד יום מותו.

בפברואר 1982 התגייס אמיר לצה"ל, והוצב במשטרה צבאית. לאחר הטירונות וקורס שוטרים, עבר אמיר קורס נהיגה והוצב בצפון הארץ ביחידה של "אזור דרום לבנון". במלחמת שלום הגליל, לאחר הקרבות, שירת אמיר בבניין הממשל הצבאי בצור. ביום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982) קרס הבניין מחמת פיצוץ בלון גז. חיילים רבים ואנשי ביטחון נהרגו בפיצוץ, וביניהם אמיר. בן 19 שנים הוא היה בנופלו. אמיר הובא למנוחות בבית- הקברות בקיבוץ גונן. הוא השאיר אחריו הורים, אחים ואחות.

מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "במהלך מלחמת שלום הגליל נדרשנו למאמץ נוסף, והוטל על המשטרה הצבאית להקים בסיסים בתחום שטח לבנון ובמרחב צור. אמיר שובץ בתפקיד. הוא היה חייל שקט, ממושמע, טוב-לב, אהוב על חבריו ומפקדיו. עם פרוץ המלחמה הוא ביקש לשרת בלבנון. אמיר היה אחד המצטיינים ביחידה ברוח ההתנדבות וברצונו לתרום ולעשות - אלה היו חלק קטן ממעלותיו".

קיבוץ גונן הוציא לאור חוברת, ובה הועלתה דמותו של אמיר כילד וכבחור ברוך כשרונות.